איךקוראים לך ובן כמה אתה?

שמי מייקל קנגווה ואני בן 32.

‍

מהיכן הגעת אלינו?

אני מדרום זמביה, בדרום אפריקה. נולדתי במחוז Copperbelt, מצפון ללוסקה במקום שנקראלואנסיה, וגדלתי בעיר בשם נדולה. אני גר כבר כמה שנים בלוסקה.

‍

‍

איך הייתההילדות שלך?

גדלתי עם ההורים שלי, אחיי ואחיותיי. יש לי 2 אחים ו3 אחיות.אמי הפסיקה לעבוד כשהייתי צעירה מאוד ואבי עובד בחברת בנייה כמנהל טכנולוגיית מידעומחשבים (ICT). כילדאהבתי לנגן מוזיקה וביליתי שעות בעשייה. ניגנתי בבית על המקלדת ואהבתי לנגן באורגןובפסנתר. עכשיו אני יכול לנגן על עוגב, פסנתר, כינור ובסיס. התחלתי לנגן מוזיקהבבית הספר היסודי ואהבתי שהמנהלת בבית הספר שלי ואבא שלי ניגנו. אבא שלי עודד אותילהמשיך לנגן ולמרות שאני נהנה מזה, מעולם לא עברתי הכשרה מקצועית.

האם לדעתךיש קשר בין מוזיקה לרפואה?

כן, אני באמת חושב שכן. מכיוון שיש משהו מעבר לעיסוק ברפואה,זו אמנות ואיכשהו זה מוזיקלי. זה שילוב של אנשים שמגיעים ממקומות שונים וכאשר זהמתוזמר נכון, זה עובד כמו שצריך, כמו תזמורת.

‍

איך סללתאת הדרך לקריירה שלך?

בבית הספר התיכון למדתי שיעורים טכניים רבים כמו רישום גיאומטרי,עבודת מתכת ומתמטיקה. נהניתי מאוד מהנושאים האלה וכשהגיע הזמן ללמוד באוניברסיטה,רציתי כמובן ללכת לבית הספר למדעי הטבע, שנמצא בלוסקה.

‍

מתי ידעת שאתה רוצה ללמוד רפואה?

בבית הספר התיכון נחשפתי למקצועות כמו ביולוגיה וכימיה, אבללא עניין אותי לעסוק ברפואה. בהתחלה הייתי אדם מאוד טכני ודמיינתי שאעשה משהו כמוהנדסה. עם זאת, באוניברסיטה הבנתי שהנדסה היא לא בדיוק מה שחשבתי שהיא תהיה.דיברתי עם מספר אנשים כולל סטודנטים בכירים לרפואה ומהנדסים והבנתי שהרפואה היאבדיוק מה שדמיינתי והחלטתי ללכת על זה.

‍

‍

באיזו אוניברסיטהלמדת וכמה שנים?

אוניברסיטת זמביה בלוסקה. השנה הראשונה היא יסודות ובשנההשנייה היא מבוא לבית הספר לרפואה. אחרי שנתיים עברתי לקמפוס הרפואי, שם סיימתישנתיים נוספות של לימודים וסיימתי תואר בביולוגיה אנושית. אחרי זה, היו כמה שניםקליניות, ובסך הכל למדתי 7 שנים.

‍

‍

איך בחרת את ההתמחות שלך באוניברסיטה?

אחרי השנה הראשונה שלי הייתה לי הדילמה של הנדסה מול רפואה.במהלך השנה הראשונה של האוניברסיטה, התחלתי לראות את המציאות של קריירות שונות,במיוחד בארצי וזה די שונה מהמציאות שהיית מדמיינת.

.

‍

תמיד היית חזק במדעים?

כן, תמיד הייתי חזק במקצועות הטכניים. לא הייתי ממש חזקבמקצועות המידע, כמו ביולוגיה. אני אוהב לנמק דברים, עם זאת, בבית הספר לרפואה,הבנתי שזה שונה לגמרי, המיומנות היא החלק הגדול של זה.

‍

‍

‍

מה אתה עושה אחרי 7 שנות הכשרה רפואית?

עברתי לליווינגסטון כדי לעבוד בבית החולים שלהם. הייתה ליהתמחות במשך שנתיים הכוללת בדרך כלל רפואה פנימית, OBGYN וניתוחי ילדים. אחר כך חזרתי לבית החולים האוניברסיטאי בלוסאקה,שם עברתי הכשרה לאחר התואר בהרדמה.

‍

‍

מה שכנע אותך לעסוק ברפואה כקריירה?

אני זוכר שסטודנט בכיר לרפואה אמר שבשנה ג' תלמד ביולוגיהבצורה שונה לגמרי ממה שלמדת בתיכון. הוא תיאר את זה כאילו אתה מתכנן ובונה בית. הםהניחו את היסוד ועכשיו בנו את הבית. הבנתי שהאוסף של כל המקצועות הטכניים שאהבתישולבו בלימודים האלה. הרגשתי שהקריירה הזו תהיה מספקת יותר מהנדסה.

‍

‍

What about the human aspect of medicine?

I honestly was not aware of the human interactions until my clinical years in medical school. I was very introverted and did not really enjoy interacting with people at that time. I experienced the human side of medicine. It was not explained to me before. I realized the human experience was really a great thing about medicine.

‍

מה לגבי ההיבט האנושי של הרפואה?

בכנות לא הייתי מודע לאינטראקציות האנושיות עד לשניםהקליניות שלי בבית הספר לרפואה, הייתי מאוד מופנם ולא ממש נהניתי מאינטראקציה עםאנשים באותה תקופה. לשמחתי חוויתי את הצד האנושי של הרפואה, הבנתי שהחוויה האנושיתהיא באמת דבר נהדר ברפואה.

‍

באיזה שלב הכירו לך את המומחיות של הרדמה?

בשנה השנייה במחזור הניתוחים. בשלב הזה לא חשבתי שאתמחהברפואת הרדמה, אבל בסופו של דבר זה הרגיש כמו דיסציפלינה מעוגלת ושלמה.

‍מתי החלטת שאתה רוצה להיות רופא מרדים?

לאחר שהתחלתי לעבודבמהלך ההתמחות שלי, הבנתי עד כמה חשובה והכרחית ההרדמה, במיוחד במדינה שלי. ראיתיאת הפער ונזכרתי ואמרתי שאלך על זה.

‍

‍

מהו ה"פער" של הרופאים בזמביה?

יש לנו הרבה "קצינים קליניים" במדינה שהייתה להםחשיפה בסיסית לרפואה, הם לא רופאים, לכן הם לא מבצעים ניתוחים מסובכים כי יש להםסט מיומנויות מוגבל.

‍

‍

האם ניתוחי לב ילדים מבוצעים בכלל בזמביה?

יש לנו משלחות ביקור שמספקות טיפול. כרגע זה כמעט מבצע"עונתי".

‍

‍

מתי שמעת לראשונה על הצל ליבו של ילד, ואיך הגעת אלינו?

בשנה שעברה, באוגוסט 2020. התרשמתי מאוד מההזדמנות ומהפעילותהרפואית של העמותה, אז ביקשתי מידע נוסף. התרשמתי במיוחד מהתכנון להקמת מרכז לבבזמביה.

‍

‍

‍איך זה מרגיש להיות כל כך הרבה זמן בישראל?

זה גורם לי להרגיש טוב. אני מתרגש מהעובדה שאקבל כמה שיותרחשיפה לטיפולים רפואיים ייחודיים. אני להוט לקבל כמה שיותר ידע רפואי במהלך ההתמחותשלי בישראל.

‍

‍

מה אנשים בזמביה חושבים על השהות שלך בישראל?

הם היו ממש שמחים, נרגשים ודאגו לשמוע מה שלומי.

היו לךמחשבות על הגעה לישראל?

כן. קראתי הרבה על ישראל, ושמעתי עליה רבות בהקשר הדתי.בחינוך נוצרי, ישראל היא מושג. לפעמים אתה לא מבין את ההשתקפות האמיתית של התמונהאל מול המציאות. לא ידעתי הרבה על תל אביב למרות ששמעתי הרבה על ירושלים. אני שומראת דעתי פתוחה ללמוד דרך חוויות יותר על המדינה.

‍

‍

מה התקווה שלך לעתיד?

כסטודנט ממקום כמו שאני באתי ממנו רואים את המגבלות שלהשירותים הרפואיים. לראות את האפשרויות הקיימות בעולם זה מדהים. אני באמת צופההתקדמות רבה במונחים של שירותי לב. יש צורך רב בשירותי לב ילדים וזה מדהים להיותבמסלול הזה שמאפשר ליצור פתרונות. אני בטוח שזה יעשה הרבה טוב למדינה שלי.

‍

‍

היכן תעבוד כשתחזור הביתה, לזמביה?

אני אעבוד במרכז הלב שייבנה. בית החולים הציבורי הוא כולובמימון ממשלתי. מנתח הלב השני הוא רק מנתח מבוגר, ויש לו מגבלות. ההכשרה כאן עםד"ר זיווה היא הזדמנות נפלאה לפני החזרה שלנו לעבודה משותפת בזמביה.

‍

‍

האם יש עוד משהו שאתה רוצה לשתף?

הצל ליבו של ילד זה חלום. אני באמת מתרשם מהכל ואסיר תודה עלההזדמנות שניתנה לי. אני לומד יותר על הארגון ואני ממש מתרשם מהמסירות. לבואממדינה עם צורך בטיפול לבבי ילדים, זה פשוט לא ייאמן. הצל ליבו של ילד היא משפחהאחת גדולה עם אנשים מכל העולם. אני רוצה לומר באופן אישי ובשם ארצי - תודה!

‍